העמק דבר על במדבר ל״ו:י׳

1 כאשר צוה ה׳ את משה כן עשו בנות צלפחד. אם כפשוטו הוא מיותר שהרי כתיב ותהיינה וגו׳. וכקושית הגמ׳ בסנהדרין דמ״ב ב׳ עשיה בהדיא כתיבא וב״י עשו וגו׳. ה״נ קשה להיפך אחר שכתוב ותהיינה וגו׳ לבני דודיהן וגו׳ ה״ז כאשר צוה ה׳. אלא צוה משמעו ד״ק כמש״כ כ״פ. דמשום דלשון משפחת מטה אביהם. משמעו דוקא ממשפחה אחת שעמהן מצד האב. ולא רק מאותו שבט. ובאמת אינו קפידא אלא שלא יסוב נחלה ממטה אל מטה ולא ממשפחה למשפחה באותו שבט. והא דכתיב במקרא ח׳ לאחד ממשפחת מטה אביה. אין הפי׳ לאחד לאיש אחד. דא״כ הוא מיותר. והיה ראוי לכתוב למשפחת וגו׳ כמו הלשון במקרא ו׳ אך למשפחת וגו׳. אלא פי׳ לאחד ממשפחת. אחד מהמשפחות של מטה אביה אבל בלשון הכתוב בבנ״צ כתיב אך למשפחת מטה וגו׳ היה במשמע דוקא משפחתם ממטה אביהם. והי׳ ס״ד דבעשה מוזהרין שארי בנות אפי׳ על המשפחה. וממילא היו הנה ג״כ בעצת ה׳ לעשות כן. וא״כ היו מוכרחים להנשא לבני דודיהן. אבל בקבלה היה שאין הקפידא אלא על השבט מאיזה משפחה שיהא ולא דוקא ממשפחתן:

2 כן עשו בנות צלפחד. היינו שנדברו להנשא גם ממשפחה אחרת כפי הקבלה. אבל לבסוף.